sábado, 2 de novembro de 2013

שנה חלפה / פשות גן PASHUT GAN




אם מסתכלים בתמונות הראשונות שלכם בגן, רואים תינוקות כאלה חמודים, יפים כמו בתמונות של מוצרי "גרבר", ועכשיו אתם נראים אחרת, ממש ילדים בוגרים!
הייתה לנו שנה חשובה מאוד, מלאת עניין, שבה צעדתם את צעדכם הראשונים, נעלתם נעלים ,ושמענו את המילים הראשונות שיצאו מפיכם. לסיפורים התחלתם להקשיב, הומור, מלא צחוקים, להבין, גם סיפורים ושירים עם דרמטיזציה - ההצגות הראשונות בחייכם - בהם יכולתם לשים את עצמכם בימקומם ולהבין קצת יותר על עולמכם.
הזדהתם עם "בובי" הכלב השובב ולמדתם לא לעלות על שולחנות, ובכלל על ספות עם רגליים מלוכלכות! על ידי "החווה של דוד מושה", שהפרה עושה "מו,מו", הכלב "האו,האו", הברווז "גה, גה",החתול "מיאו, מיאו". עם "ארז ונועה",(איזה בלגן הם עושים כשאמא יוצאת לעבודה!) שהמים הנשפכים עלולים להציף את הבית ואפילו את כל הסביבה! עם "הדג הקטן - כספיון" שאוהב לטייל בים ועזר לדג גדול ממנו למצוא את המשפחתו, חוויתם כמה קשה, אפילו לגדולים, להיפרד מההורים. עם "הדיגדוגים", שמחלקים נשיקות וחיבוקים, חווינו את הכיף של המגע. עם האריה שחשב שאוהב תות ובכלל לא אהב, ראינו שכדאי מאוד לנסות מאכלים שונים. עם הילד שאבא היה בעבודה והציע לו כל מני מתנות מוזרות, פתחנו את הדימיון, האירוניה והחשיבה הלוגית. עם חנ'לה שהעדיפה ללכלך את שמלת השבת היפה שלה ולעזור לסבא נחמן, הבנו שחשוב לעשות מעשים טובים. בקבלות שבת שערכנו, הייתם שחקנים ראשיים כאבא וכאמא השבת, עם מעורבות מלאה של ההורים שהכינו ברצון עוגיות, עוגות ומיץ ענבים.
גדלתם, וכך גם אנחנו.
מהשירים למדנו נושאים וגם עשינו הרבה צחוקים: לשנו בצק עם "חנלה אופה קטנה" שהכל שורפת בתנור; ליער יצאנו "לראות את הקוקית" וסיימנו בחצר שלנו עם העורב שבא לאכול שארית הכריך שלכם; רקדנו המון עם ה"ליצן נחמד" שאוהב לרקוד עם כל אחד, לא רק בפורים; בשבועות רקדנו עם מוצרי החלב של הפרה ש"אומרת מווו" ומזמינה את כולם לטעום מהחלב שלה; עם שלושת הדגים שיצאו לטייל בים וגמרו בבטן שלנו; על הסוס דהרנו עד אין סוף; יצאנו השוקה וקנינו דינוזאורים, פינגווינים וכל מני חיות מצחיקות חוץ מהתרנגול הקטן; עם "צ'וקומוקו" שהגיע מהג'ונגל שקשקנו עם כל הגוף; "איפו [...] (שם הילד הנעדר), הוא כל כך חסר...", הרגשנו כמה כל אחד חשוב; רקדנו עם מכבי אש אמיצים ועם טבחים מבולבלים... רשימה אין סופית של שירים!
גדלתם, וכך גם אנחנו.
והחברים שרכשנו? יש את בוצ'ו שאוהב לקפוץ ולישון בקופסה שלנו, הוא מאוד עדין, אוהב רק ליטופים; את צ'וקו, חבר מתמיד, שמביא לנו כל מני הפתעות לפי הנושא הנלמד; את פונצ'ו שאוהב מוצצים ולוקח אותם מהפה שלכם לפה הגדול שלו; את נמש שמעירה את הבוקר, תמיד טוב, שלנו.
גדלתם, וכך גם אנחנו.
מקופסת הקסם שלנו קופצים, חוץ מבוצ'ו והעורב, "גלידה משובחת", "יש בלונים באוויר", יד רעשנית ששרה "שלום לכם" (נגמרו כל הילדים?), בלונים ומטוסים שעפים באוויר ואתם רצים להביאם בחזרה!
ככה למדתם לעשות כל מני אסוציאציות בין השירים, הסיפורים, המישחקים למציאות בה אתם חיים והיום אתם מהירים יותר במחשבה ויודעים להינות מהרבה יותר דברים וסיטואציות.
את הרגעים הקשים גם נזכור, כי כך גדלתם וגם אנחנו.
את הפרידה מרוני שהשאירה לנו גם דברים טובים, את המחלות עם חום, את השלשולים, את הבלגנים בשעת האוכל, את הבכי באמצע השינה שניחמנו, את הבכי האמיתי והלא אמיתי שעצרנו בליטופים, את כמות הנשיכות שהצלחנו למנוע ואלה שלא, כאבו לכם וגם לנו.
כך גדלתם השנה. התגבשתם והפכתם לכיתה מאוחדת ומאוד מיוחדת! ואנחנו בטוחים שתמיד תהיו ככה: אוהבים ומבינים מאוד ספרים, סיפורים, דרמה, שירים, דיקלומים, ריקודים (כמה מסיבות עשינו!). כל אחד אמן בחייו, שיכול להמשיך להעשיר את חייו בתרבות ומסורת חיונית. והעיקר מכל, שתמשיכו לגדול כחברים טובים לזולת ולסביבה.
גדלתם, וכך גם אנחנו.
יחד, התגלגלנו על הריצפה, נשפכנו מצחוק, התכרבלנו במיטות, בחיבוקים מלאים נזלת, בנשיקות עם הרבה רוק, בחיוכים עם כל הגוף והנשמה,באהבה אמיתית שקיבלנו בחינם! אפילו בקמפינג ובחוף בילינו שישי-שבת יחד!
כך הגענו ל"פשוט גן": פסיכולוגית לחינוך מיוחד, תלמיד לשעבר להנדסה בטכניון, עורכת ספרים ומספרת סיפורים שחזרה ארצה מברזיל, וגננת מוכשרת שהגיעה מתל אביב-יפו, וכמו בסיפור של "הקוסם מארץ עוץ", כל אחד שונה זה מזה, ובנסיבות שונות מצאנו את עצמנו מבלים את השנה הזאת יחד, כ10 שעות ביממה, ב"פשוט גן", בכיתה הזאת, כה מיוחדת, מלאת ילדים מוכשרים, ויחד אתכם פרחנו, היינו יצירתיים מאוד, בנינו קשרים, הילדים, ההורים, ההנהלה וצוות הגן. והיה כיף עד מאוד!
בשנה הזאת, ניכנסתם לחיים, למחשבות, לנשמה שלנו, ולא משנה כמה תגדלו, יהיה לנו כיף לחשוב שהיינו אתכם מאוד מאוד קרובים בשנת הרך שלכם, כגננים ראשונים, עוזרים להוריכם לייסד את חייכם כחיים טובים וכילדים מאושרים!
לעמית ע., תמר, שיר, לולי, עומרי, מיקה, אורי, דניאלה, מיכאל, אוהד, תומר, אמיתי, הילה, מיכל, עמית מ., וליאור, היקרים לנ,

רחלי  


פשוט גן, רמת השרון, יולי 
2013


3

IRMÃ OLÍMPIA




Raquel Teles Yehezkel

Olímpia, Nipe - para os irmãos dela,
mulher extraordinária: inteligente e prendada,
professora de português, francês, inglês, de pintura e de bordado.
Trabalhadora incansável, perfeccionista,
dedicou sua vida para ajudar ao próximo e adorar a Deus. Foi diretora e trabalhou muitos no Colégio Providence de Mariana.
Uma santinha, como disse outra sobrinha,
um justo entre os homens, como diríamos em hebraico.
O que mais me toca em relação a ela
é o carinho que sempre dedicou à família,
aos sobrinhos em particular, pois filhos, não teve.
Tinha sempre uma atenção especial para cada um de nós,
em palavras, em balinhas, em orações;
nos ensinando a rezar, a respeitar nossos pais,
a declamar poesias, a fazer teatro.
Mas de tudo, o que vai me marcar para sempre
é a sua alegria, animação e bom humor.
Um humor esperto e inteligente,
sempre com tiradas afiadas e engraçadas,
próprias da família Couto, algo comum em nossa família.
Amei minha tia, e hoje, não podendo estar perto
para prestar-lhe as últimas honras,
presto-as em palavras e em lágrimas,
pois, apesar de saber que o Céu está em alegria
e que ela merece o descanso nos braços do Pai Eterno,
dói presenciar a geração testemunha de nosso nascimento e crescimento
partir um a um.
Fomos presenteados com os genes de pessoas extraordinárias e exemplares,
nas quais podemos sempre nos espelhar com orgulho.
Um exemplo de vida para suas centenas de alunas,
principalmente, para nós, seus sobrinhos.

26.10.2012


http://colegioprovidencia.com.br/


http://m.mariana.org.br/Hotel+Providencia/617/minas-gerais






NA MANSIDÃO DO CAIÇARAS




Raquel Teles Yehezkel

No quintal da casa de meu avô,
na fazenda Riacho do Campo,  
corre o córrego Caiçaras,
de água mansa e cristalina.
Nascido ali nas veredas dos campos gerais,
não passa por nenhuma habitação humana
até cruzar nosso quintal.

Tocado apenas pelo dedo Divino...
uma das grandes maravilhas do mundo,
quem se banhou em suas águas
dele não se esquece jamais.

Sempre que me encontro em desalinho,
fecho os olhos e me vejo nessas águas,
como eu fazia quando criança,
como faço até hoje,
quase todos os dias de minha vida.

Julho de 2012